<h1>ארחות חיים הלכ' קדושין סימן י"ג</h1>
<h2>דף צא.</h2>
כתב הר"ף ז"ל (פ') [פסק] ר"י ז"ל על האשה שאמרה על בעלה ישען על ביתו ולא יעמד יחזיק בו ולא יקום. כלומר שאינו יכול להיות עמה (כדרך כל הארץ) [בדרך ארץ] שהיא נאמנת אפילו הוא מכחישה. רק שתאמר בפני בעלה (דאינה) [דאין האשה] מעיזה (כגון זה) [כמו בההיא] דגרשתני ולא דמיא לההיא דנדרים השמים ביני לבינך. דאמרינן תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאמרינן ביבמות ולפיכך מעיזה בפני בעלה אבל במידי דקים ליה לדידיה כמו לדידה כמו (בישען ביתו) [ישען על ביתו ולא יעמוד] ודאי אינה מעיזה לשקר בפני בעלה ונאמנת כמו בההיא דגרשתני. הילכך גבי ישען על ביתו כופין אותו להוציא ויתן כתובה כך פי' ר"י עכ"ל הר"ף זצ"ל. והרמב"ם ז"ל כתב שהיא נאמנת לענין יורה כחץ לפי שהיא מרגשת והוא אינו מרגיש ויש לו להחרים [סתם] אם טוענת דבר שאינה יודעת בו בודאי ואחר כך יוציא ויתן כתובה. והרשב"א ז"ל כתב בתשובה שאם אמרה אינו יכול נאמנת. ואם אמרה שאינו יורה כחץ אינה נאמנת ועושין דרך בקשה ואין כופין אותו להוציא דכל דבר שאין הבעל יודע מעיזה פניה. עכ"ל.
